לקראת השנה החדשה תשע"ז

 

איפה מרכז הכובד , רגלים בקרקע וראש בשמיים, להיפתח בגוף בנפש וברוח, אחד משפיע על השני והשלישי, איפה הדגש בחיים שלך, מה באמת חשוב, לעומת מה אתה רוצה שיהיה חשוב, האם עיניך נשואות לשם ובו זמנית אתה עדיין כאן, חלום הוא לא פנטזיה.

הזרימה צריכה להיות חופשית, עצירה תביא בסופו של דבר למחלה, כמו פלג מים רענן ללא כל מאמץ, המאמץ הוא חלק קטן ואחר כך לשחרר ולתת לתנועה ולריק את הכוח והכיוון שלהם, אנחנו כאן במציאות הזו ועלינו לפעול כאן אבל לא לשכוח מאיפה באנו, תפתחו את החזה את הנשימה את הלב הפתוח, את המחשבה ותנו לדברים לקרות, אולי בהתחלה זה יראה מוזר וקצת לא אחראי אבל מיד תרגישו את השותפות, את היד המכוונת.

אחרת למרות שנראה לנו שאנו חיים את החיים שלנו, זו היא בעצם ריצת אמוק אחוזת תזזית ללא מחויבות ויעד ברור, זו הבנה עילאית על החיים להסתנכרן עם הזרם של החיים, יש מפה של החיים, עלינו להתמצא בה, צריך לדעת להצפין אותה ולקרוא אותה נכון, זהו בזבוז זמן לא לעשות כך, עליכם לאחוז במושכות ולכוון את הסוסים, הם ירוצו קדימה בכל מקרה, הכיוון זה באחריותכם, בדרך כלל הדברים מנהלים אותנו במקום שאנחנו ננהל אותם, זו אוזלת יד אך לפעמים קשה לראות אותה, כדאי לשבת בשקט מידי פעם ולנסות להבין האם אני באמת קורא את המפה נכון והאם אני נמצא במקום הנכון עבורי.

זה קשור לחזרה הביתה אל המרכז שלי, אל מי שאני, זה קשור לבחירות שלי ולהחלטות שלי, האם קיים רצף הגיוני או רצף שלא מוביל לשום מקום חשוב באמת, זה בהחלט עוזר גם לסביבה שלנו לקרובים ולרחוקים וגם למי שסימנו כ"אויבים", תרגישו את המשהו הסמוי שמכוון אתכם, אפשר להיות קשוב אליו ואפשר גם לא, זו הרוח שבתוך הדברים, "רוח האדם" המונח קצת קשה ועמום יש לנו נגיעה אליו כמו מסמר בתוך ארון רק הראש מבצבץ מעל פני השטח אבל מעיד על כל כולו, מחבר את החלקים השונים יחדיו לדבר בעל יעוד.

זה הריקוד בין החומר לרוח היא מפיחה בו חיים משמעות וסיבה והוא מצדו מאפשר לדברים לקרות, כמו אדם היושב על כדור, יכול לנוע בצורה הנכונה תוך שמירה על מרכז הכובד, או בניסיון מתמיד לשלוט בו,  זו דוגמה קטנה למשהו נעלה יותר (כדור הארץ) למצוא את עצמנו (התשוקה לחיים), מה שנוצר זה איזון בתוך החיים לא יותר מידי ולא פחות מידי, אנחנו בני האדם באמצע בין הארץ לשמים בין החומר לרוח, כאן מקומנו עם כל הקושי בדבר קיבלנו את המרחב הזה במתנה, לנהל את המשימה שלקחנו על עצמנו אפילו ששכחנו, את החיים שלנו.

לעיתים התשוקה לחיים מעבירה אותנו על דעתנו וצריך לעצור לרגע ולהתרוקן, לעזוב את האחיזה אחרת הכדור יעצור במקום, על מנת שהכדור ימשיך להיסוב על צירו צריך לדעת להרפות להניח לערך העצמי לכבוד לחשיבות הרבה, לדברים השגויים שנותנים לנו תחושת ביטחון מזויפת, להרשות לחומות ליפול לפתוח ולנוע קדימה, לאפשר לאור לחדור פנימה ולמלא את הכל וגם בזה לא לאחוז,  זו המתנה שאנו יכולים לתת לעצמנו לקראת השנה החדשה.

להתמלא באור ולאפשר לו להתרוקן ושוב חוזר חלילה, כמו מדיטציה קטנה ויעילה לפגוש את האדם המקסים שאני ובתוכי, ההבנות האלו יכולות לאפשר לנו להכיר ובהמשך לטפל בתפיסות שכובלות אותנו  וגורמות לנו לעמוד במקום מבלי יכולת לנוע קדימה, יש לנו את היכולת אך היא  נוטה להפחיד אותנו מפאת כוחה, אנחנו יכולים לרפא את עצמנו ואפילו להימנע מחולי ע"י התבוננות על עצמנו כאדם שקוף, תוך ראיית המהויות הלא רצויות לנו בתוכנו, דרוש אומץ רב להתבונן כך בעצמנו ולוותר על הלבנים הישנות התפיסות השגויות ולבנות מחדש.

שנה טובה סוניה ושמואל

 

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח