משמעות החיים

הנושא רב השלכות ונוגע לרובד הפנימי של האדם, זו השאלה הראשונה שהאדם שואל את עצמו, מי אני ?, פוחד לגלות ולהתוודע מכיוון שזה דורש שינוי  או לחליפין  יראה לו איפה הוא נמצא, ועלול  להוכיח אותו.  הרעיון הוא לאפשר לאדם לעשות סינתזה בין הידוע והמוכר לו, ללא ידוע בתוך חייו.  יש כוחות נגד שמונעים את התהליך ויש לקחת זאת בחשבון. זו זכות גדולה לשבת ולדבר על כך, נוגע ברובד העמוק האם האדם הוא יצור חי, דינמי, המסתובב בעולם כמו הכדור שעליו אנו חיים ומחפש משמעות לחייו, או מונח כאבן שאין לה הופכין במקריות לא נודעת, זה חשוב לעין ערוך.

 יש להבין מדוע אנשים נמנעים מלגעת בנושא, ניתן לדמיין שיש פח אשפה ושורת אנשים חולפת על פניו, כמה יעזו לזרוק את האשפה הפרטית שלהם. אך בעצם זה מוביל לשחרור, יש חשש לשחרר את המחשבות לגבי עצמי, אז מי אני ? איזה מחשבות יש לי ומה בעצם מגדיר אותי ? הקרקע יכולה להישמט מתחת לרגלי, תביאו לי דבר קונקרטי ולא הזוי, כי אני לא מתחבר להזוי, אין שם כלום, רק מה שנתפס בחמשת החושים קיים, הרוח היא אפיזודה חולפת ואיננה קיימת בפועל. שורת האנשים מציצה פנימה לפח. הוא לא זרק גם אני לא אזרוק, החשש לשחרר הוא פחד משמעותי.

זה האינסטינקט של הילוד להחזיק חזק ולא לעזוב, להיאחז בדבר מוצק ומובהק, הפחד מאי האחיזה במציאות, פחד מאיבוד ה"זהות" שעמלתי וטרחתי כה רבות על ביסוסה במו ידי ועמל כפי. אני יוצר מציאות פרטית וקולקטיבית, לפרק אותה זה מאיים, לאיזה מציאות אהיה שייך. למרות שבאיזה שהיא נקודה קטנה בעורף יש ידיעה עמומה שקיימת גם מציאות אחרת ולפעמים עולה הרגש לחקור ולדרוש ולא להסות את יצר ההרפתקנות שדוחף לעבר אותו היעד הסודי.

ואם האדם ישאל את עצמו מה המשמעות של חיי לגבי עצמי, למה אני מתחבר בקונטקסט הזה ? איפה זה פוגש אותי, מה היא תכלית קיומי, למה בעצם באתי לעולם, ומה הוא תפקידי עלי אדמות לתקופה המופלאה הזו מלידה ועד מוות. משמעות המילה אני חי  ולא רק קיים, באיזה דרך אני חי,   בדרך שלי,  בדרך של האחר, זו המציאות שלי או מציאות של האחר, של האחרים ממני, למה אני מאמין, על מה אני נאבק, באחר , בעצמי, בתכנית ה"נפלאה " שיצרתי סביבי, האם אני מנהל מאבקים עם עצמי ולאיזה שלמות בדיוק אני חותר.

לא לקבל את המציאות שלי, של האחר, כמו עולל שלא מבדיל בינו לבין אמו, משוכנע שהאחר חושב כמוהו, שהאחר זה הוא עצמו בגוף אחר ואף לדרוש ממנו את מה שאינני דורש מעצמי,  להבין בעצם שהאחר הוא ממש אחר ולא אני  וזה בסדר. הקולקטיב דורש ויתור על העצמי, זהו הבסיס הקולקטיבי, גם המדיה דורשת מכל אחד מאתנו ליישר קו אחיד, אבל אנחנו לא אמורים לשתף פעולה, להתנתק מהמודל ולגלות את עצמי, לכן מה הפלא שאינני יודע בעצם מי אני ומה אני בעצם רוצה ואוהב, נדרשים כוחות נפש אדירים לגלות מי אני ולמה בעצם באתי לעולם, יש פחד להגיע למקום הזה. ולשאול האם המציאות היא אויב העצמאות והעצמיות, או רק דרך להגיע לשם וגם לדעת שזהו סוד קטן ומפתח לדלת הבריאות.

ובעצם של מי החיים האלה לעזאזל ? !

שמואל

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח