זמן

הזמן

הזמן מאפשר את קיומו המסתורי של החומר, בתנועה מפותלת עולה ויורדת של שמיניות ספירליות, אפשר לראות בזה הרמוניה וגם סערה בלתי נגמרת של היווצרות היש.

הזמן מובנה בתוך הקיים בלי היכולת להרגיש בו, הוא המאפשר לדברים להתקיים ולהתכלות, הזמן הניתן לאדם מוקצב, על מנת לעזור לו להתקיים ולהתארגן במציאות, הזמן מאפשר קיום תהליך כזה או אחר, ההרמוניה מבטאת את קפיאת הזמן, תהליך של בנייה ופרוק, מהרמוניה אחת לשנייה מרוץ ללא סוף המביא את קבלת השינוי כבסיס קבוע, ברובד האנושי את קבלת העצמי ואת קבלת האחר בסופו של דבר.

קבלת העצמי שלא מפסיק להפציע מתוכי, לחיות את השינוי וליצור אותו מתוכי בעזרת המחשבה המודעת והמשתנה תדיר, הזמן האמיתי בא משום מקום והולך לשום מקום, כמערבולת מטורפת שיוצרת ונוצרת מתוך המחשבה.

הזמן הוא הפלטפורמה לבריאה האלוהית וליצירה האנושית "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד." עלינו ללמוד להפוך לאדוני הזמן, לעצור לרגע ולהתבונן מסביב  כיצד כרונוס מבצבץ מכול פינה, מה קורה סביבי ובתוכי, ללמוד לנתב את הדברים כרצוני, להאט ולהאיץ, האם זה ביכולתי ?, לצעוד מעבר לזמן אל המרחב השקט שלא קורה בו כלום, זו תמצית המדיטציה, לרפרף מעל הזמן מול היש והקיים, לשחרר ולהשתחרר מגבולות החומר הנשען על הזמן, התמצית שאנו היא מעבר לזמן לכן אנו ישויות אין סופיות.

הזמן יוצר את הגשר בין עולם הרוח לעולם החומר בתנועה אין סופית, שני העולמות מזינים ויוצרים אחד את השני, או נכון יותר לומר שעולם הרוח בורא את עולם החומר על מישור הזמן וזה השני מעניק חזרה את מהות יצירותיו, על האדם ללמוד להיות במרכז בעין הסערה, בתוך תנועה מינימלית מודעת.

השילוב הזה יוצר חיים, נישא על פני המים ונסמך על הנשימה שמקיימת את חיות הגוף, הגוף החי מבטא את החיבור בין עולם הרוח לעולם החומר, הנשמה יכולה לשכון רק בגוף החי, זה מתקיים כאן פה ממש אין לאן להציף הלאה, עלינו לפנות מקום בתוכנו לתודעת הרוח ולא להיאחז בתודעת החומר בלבד, היא שוכנת בתוכנו, להרגיש את החיבור בפנים בין יוצר ליצירה, זה קשור ליכולת שלנו ליצור את המציאות הרצויה לנו, קודם כל עלינו להאמין בכך.

זה מובנה בפנים מעבר למחשבה, זו הבנה עילאית בקשר בין הרוח לחומר, זה לא פה או שם, זה תהליך תמידי דרך הבנה עמוקה שנוכחת כאן, זה לא מחוץ לי, עובר דרך כל הגופים שאני – פיזי, רגשי, מנטלי ולמהות הכללית והתנועה התמידית ביניהן, מה יוצר בתוכנו את הנפרדות את המחשבה המוטעה שאני כאן והם שם, זו המגמה של החומר המשתוקק לעצמו, לעומת הרוח השוכנת בכול ללא גבול והפרדה.

תנועה זרימה מים נשימה.

השינוי המתמיד הוא המאפשר את החיים שהם לא רוח ולא חומר, מה הם בעצם החיים זו הרמוניה מעבר להרמוניה.

מסרה סוניה רשם שמואל

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח