להתעורר

שיעור  –  להתעורר 

להתעורר ללא כאב, אנחנו ישנים רוב הזמן, תרדמה נעימה ומשכרת ליד החיים, איננו חיים את החיים שלנו במלואם, איננו יודעים שהם שם בהישג יד, מתנהלים כאילו אין תוצאות מעשיות למעשים שלנו, שהמשוואה סיבה ותוצאה אינה פועלת עלינו, חיים בעולם של פנטזיה, משקרים לעצמנו ללא הרף ומוצאים סימוכין מאלפים לצדקת מעשינו ואפילו למחשבותינו, כאילו למרמה ולגנבת הדעת אין מחיר.

מידי פעם מצליח כאב חד המנסה להעיר אותנו לחדור פנימה, ומאלץ אתנו להתעמת עם התוצאות של ההתנהלות שלנו בעולם, לא תמיד אנו יודעים לקשר בין שני הדברים כי המרחק בין סיבה ותוצאה גדול, כאב זה יכול לנבוע מאכילה לא נכונה, אי שמירה על הגוף הפיזי, מיחסים אישיים לא הולמים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסביבה, כגון לשון הרע הפרת אמון ופגיעה באחר ובעיקר הבנה לקויה של המציאות בה אנו חיים.

 אנו משתיקים את הכאב עם סם כזה או אחר, אוכל שתייה נהנתנות או סיפורים נפלאים שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו, כמה אנחנו מוצלחים והאחרים פחות, מביטים בצורה חד צדדית על המציאות, מסתירים את החלק האפל והבלתי ראוי ורואים רק את מה שנוח ונעים.

למה ולמה להתעורר אפשר וכדאי לשאול, למה להציק עם השאלות המעיפות האלה, עיקר העניין שלנו בעולם הוא ללמוד שיעורים על מנת להתפתח ולהיות אנשים יותר טובים, לכול אחד יש פעמון קטן להעיר אותו, אם נתעלם מהצלצול הראשון והמינורי יבוא אחד עוצמתי יותר וכך הלאה עד שנתעורר.

ככול שנתעורר מוקדם יותר ונשים לב לפרטים הקטנים ולהתנהלות שלנו, כך יהיה המסע שלנו בעולם חלק יותר או לפחות מובן יותר, כל אחד והמסע שלו ולא ניתן להשוות מסע חיים של אדם אחד לאחר, מכול הבחינות כולן.

פעמון קטן הוא קול הלב, לוחש לנו בשקט ובסבלנות אין קץ, מאמין בכל ובקול ליבו שנגיע אל היעד, גם עם ערמה של זבל מונחת עלינו ואיננו רואים את כחול השמיים,  הכאב לעיתים בלתי נסבל ואנו נשברים בדרך בעיקר מחוסר ההבנה למקור הכאב,  זו היא האחריות האישית שלנו, אנו מעבירים אותה הלאה, כעס האשמה תסכול, פעמים רבות  אנו גוררים גם אחרים עמנו לבור.

נתינת עזרה אבל אי לקיחת אחריות על האחר היא כלי מצוין להתפתחות, ככל שאנו סוטים מהדרך החזרה קשה יותר, ככל שהמרחק גדל דרושה עזרה גדולה יותר, אדם מאבד את הכלים שלו, את הקול הפנימי ואיננו מבחין עוד בין עיקר לטפל, לא פעם הירידה היא לצורך עליה, על מנת לשפר את דרכנו ואת עצמנו.

אדם איננו שם לב כאשר הוא יורד מהדרך כאשר איננו ער, מבחינתו הוא עדיין על הדרך הראשית, מי מאתנו  לא חושב שהוא בסדר ותמיד ?, גם שאנחנו לא בסדר עדיין אנו מספקים לעצמנו תירוצים שאנחנו כן בסדר, וכך המרחק ביני לבין עצמי הולך וגדל והתרדמה גוברת.

שתהיה לכולנו התעוררות קלה ונעימה.

תקשרה סוניה רשם שמואל

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח