מפגש קצר על חרדה

הפעם הטריגר היה סביב תקלה והשבתה של הנייד על כל יישומיו

עלו הדברים הבאים:

אנו יוצרים תלות בעולם החיצוני לנו, לפעמים התלות כה גדולה שאנו מאבדים את עצמנו בתוכו עד לרמה של חרדה, התהליך הנכון הוא למצוא את הכוח בפנים, כשאנו מחליפים את הקוד הפנימי בקוד הטכנולוגי, אנו מגיעים לאובדן דרך, לכיליון, הנובע מאובדן הזהות העצמית שהיא הבסיס האמיתי לקיומנו.

אנו מאמצים זהות חליפית ולא אמתית על מנת להישאר בגבולות המשחק הגלובלי, זהות חליפית זו ססגונית ככול שתהיה מרחיקה אותנו מהזהות העצמית, באותה החליפית הראש משול למחשב והלב מייתר את עצמו.

איך כל זה קשור לחרדה ? אובדן הזהות מחזיר אותנו לכאורה לרגע הלידה בה "נזרקנו" מלמעלה למטה ו"לך תסתדר לבד" התינוק איננו יכול להסתדר לבד כמובן והאחריות עליו בידי אחרים, עלינו לזכור שהתרחקנו משם וכבר עשינו כברת דרך, כמו צנחן שיורד אל הקרקע מתקרב לנחיתה, אוסף את עצמו, אוסף את המצנח.

הבסיס הוא להכיר בקיום הרחב הבלתי מוגבל של ההוויה, מה מקומי ומה מקומה, לא להתבלבל, לתרגל את המיינד בכאן ובעכשיו

כרגע אני בסדר

עובר

יד מונחת על בית החזה

מה קורה עכשיו

מה אני עושה

יש לי הרבה זמן

 

 

לפני לידה קיום רוחי, אחרי לידה קיום חומרי, התינוק לא ממהר לרדת לעולם החומר החיים, דרושה לפעמים מכה קטנה בישבן, הכל נעוץ בלידה המוקדמת ואף בחיים קודמים, ההבנה עכשיו צריכה להיות עילאית, איך להושיב את האדם בתוך התושבת שלו (הגוף הפיזי והאתרי) בצורה הבטוחה ביותר.

אין יכולת קידום לאדם שלא מבין את חוקי הרוח, ברגע שיבין את חוקי הרוח הדברים יתחילו להיפתר, יבין שחרדה ואחיותיה נעוצות בחוסר ההבנה הזו, האדם נע ונד עם הרוח, באים משם והולכים לשם, מי שמתכחש לרוח נאחז בחומר, ובסופו של דבר נשאר ללא כלום,

איך מזכירים לאדם את עולם הרוח ? לקחת אותו לנס הלידה המפגש המרהיב בין זרע וביצית והתוצאה.

תקשרה סוניה רשם שמואל

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח