שיעור "על הנפש"

שיעור "על הנפש"          

הנפש ממוקמת בין הפטיש לסדן, בין הגוף הפיזי לגוף הרוח (האני), הנפש מסתירה את הדרך הבהירה, היא כרגע מתפתחת במרץ רב על מנת "להתוודע" אל הרוח.

אדם שבוי בקונספציות שלו, הוא גם מושפע מנפשות אחרות הפועלות בסביבתו או שפעלו שם בעבר, הנפש כמו מסטיק יכולה להימתח לצדדים השונים באישיותה, מנסה לאחד אותם יחד, אך עד גבול מסוים היא יכולה לעשות כך.

הנפש סוערת כאשר אין לה מרכז יציב (האני) היא איננה עומדת בינתיים בזכות עצמה, למרות רצונה העז להיות כך, הרבה כוחות פועלים על הנפש, פנימיים וגם חיצוניים וגם במישור הזמן, כלומר חוויותיה וזיכרונותיה מחיים קודמים, יש תחנות בתוך החיים שצריך לעבור אותם, הגשמה עצמית היא עצם הפעולה והשחרור מאותם חוקים וחוטים, הכובלים כל אחד ואחת מאתנו בתפיסות השגויות שאימצנו לאורך הדרך, המאמץ השחרור מקרב את הנפש לאני, זו העבודה המרכזית.

שפירית אור

בעודנו בחיים זה נסתר מעינינו, סמוי ובלתי ניתן לגילוי, רק רמזים זעירים מסגירים את הדרך שיש לעשות, נפשות אחרות עלולות להפריע ואף כוחות אחרים, אבל עיכובים אלה נועדו רק להפיח אש ומרץ באדם להתגבר ולהתפתח, השאלה המרכזית היא מה בנו לעשות כאן על פני האדמה, לכן זה לא ממש משנה באיזה מגרש אנחנו בדיוק משחקים.

המפתח לכך היא ההתנהגות שלנו, מצב הרוח והלך הרוח שלנו, האמת שאנו מאמינים בה ונמצאים בה וכמה עדיין אנו מספרים סיפורים לעצמנו ומשקרים לעצמנו לגבי עצמנו, כל רגע ורגע אנו ניצבים בפני פרשת דרכים ונדרשים לבחור  עד אחרית הימים, אז עולם "החומר" יהיה נגיש לכולם.

אנחנו חיים כאילו אין מחר, כאילו אין משמעות לפעולות שלנו בעולם, מה אנחנו עושים בעולם הזה, אם נרצה ואם לא באנו להתפתח ולהתוודע לאמת, בעזרת  הדרך שבה אנו בוחרים ללכת, הדת אומרת "משרתים את הבורא".

אדם המחובר לאמת – אדם שמקרב ומתקרב, הרוע מרחיק ומפריד, הנפש משתדרגת לרמת הנשמה, הסבל והכאב הם חלק בלתי נמנע מההתפתחות.

 

תקשרה סוניה רשם שמואל

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח