שיעור 8.8.19
להכניס הומור לחיים, לצחוק עם, על ואל הדברים, נכון יש לנו ניסיונות וחלקם כואבים, מי לא הרגיש את נחת זרועה של המציאות, סותרת באחת את כל האמונות שלנו, אבל אותה סטירה מצלצלת שסותרת את תפיסותיי עכשיו, יכולה להיות דלת או שער ואפילו דרך חדשה לצעוד בה.
באנו לעשות כאן דרך, נרצה או לא נרצה, זו הבחירה החופשית שניתנה לנו, לבחור את הדרך, לא לבחור האם לעשותה או לא, עניין זה לא נתון לבחירה, או שנִמָשך קדימה או שנִדַחף מאחורה, שימו לב כשזה קורה ותנסו להבין מה באמת היה שם.
החיים מלאי תכלית, הם מצמיחים כל מה שנזרע בהם, זו האחריות שלנו וזהו גם בית הספר לצמיחה, חשוב גם לזכור ברגע כזה שנטייתו של החומר היא כלפי מטה לשקוע, לא נקבל רשות לזרוע גן עד שלא נלמד לגדל גינה, לא נצליח לגדל גינה לאורך זמן, אם לא נדע להפריח את הפרח הבודד.
לזמן סבלנות אין קץ ותכליתו לאפשר לנו, למצוא את דרך האור הפרטית שלנו ומתוך כך גם את דרכנו הכללית והמשותפת, אין אדם ללא הכלל ואין הכלל ללא האדם היחיד המאיר באור ליבו, אולי זה טיפה בנאלי, אך אם נתבונן סביב נראה שאלה הם פני הדברים, זימָנו את עצמנו לכאן לעולם במטרה מסוימת, אך בדרך מופלאה זה נשכח מאתנו ועכשיו עלינו להמציא (מלשון למצוא) את עצמנו מחדש.
