לפרוח היטב

כי האדם עץ השדה ואולי נסתפק הפעם רק פרח, העיקרון הוא מה שחשוב, לא פשוט לנו לפרוח, לפתוח את עלי הכותרת במלא הדרם איש איש וסיבותיו עמו, זהו תהליך ארוך שרובו מתרחש בהסתר מתחת לפני השטח, הוא מתחיל במחשבה ולכן חשוב שהמחשבה תהייה נכונה.

ניתן לומר שקיים מושג שנקרא לו המנוע של המחשבות זהו הדבר שיוצר אותן, הוא קשור להוויה הפנימית שלנו זו היא מתנת חרב פיפיות שקיבלנו על מנת להנחות אותנו בדרך הנכונה, אנו חושבים מכל מיני מקומות בגוף, מהבטן מהלב מהפה מהראש ומעוד כמה מקומות, כל אחד והדגש שלו אבל יש לנו גם את היכולת  והמנגנון, להחליט מאיפה אני רוצה לחשוב עכשיו, ובהמשך לאיזה מחשבות לתת את הכוח, ניתן לסכם זאת במשפט "תחשוב טוב יהיה טוב" שהוא די מעצבן וקשה לעשייה, אבל זו היא אמת.


נדרשים כאן מודעות, ויתור ועשייה, אלה הם שלושת הכלים העיקריים בעבודה הזו ובעבודה בכלל, העולם הנגלה הוא רק הקרקע לעבודה האמתית זו העבודה הפנימית, כבר הבנו וחשנו שהחושים שלנו יכולים לתעתע בנו והמידע שמגיע והפרשנות האישית שלי עליו עושות אותו ואותי סובייקטיבי לחלוטין, נכון שקיים דמיון בין הפרשנות של אדם לרעו, כי קיים דמיון בין אדם עצמו לרעו, אך הפער נשאר עדיין גדול, את ההבדל יוצר המנוע של המחשבות, ברגע שמחשבה מכה שורש שאר המידע מסתדר סביב אותה מחשבה ובונה מגדלים פורחים ב אויר, אפשר לקרוא לזה דעה קדומה במצב הקיצוני, למי מאתנו אין כאלה ורבות.

כמו בגן צריך לנקש את העשב השוטה ולהפריח את הפרח (גן העדן זה כאן) זו משימה שדורשת עבודה פנימית וברור בין העיקר והטפל טוב ורע נכון ונכון מאוד, העולם החומרי הוא רק המרחב שעליו אנחנו עומדים, כמו במקצוע התרפיה החומרים הם רק הכלי לברור הפנימי, במדיטציה אנחנו לומדים להשקיט את המחשבות ע"י התמקדות בדבר אחד ולא משנה במה, אנחנו לומדים שיש לנו את הכוח להשפיע על המחשבות שלנו, הן ממשיכות לזרום כמו נהר אבל אנחנו יכולים לשייט ביניהן או להשפיע במידה מסוימת על כיוון הזרימה.

דבר נוסף הוא להתוודע לכל אותן מחשבות שאנו מסתירים מעצמנו ואף מתישים בהן את עצמנו, כי אנחנו מצפים מעצמנו להיות כבר במקום אחר (על סמך מה?)  אנו מנתבים אותן בהצלחה כזו או אחרת לאפיקים שונים, כדאי לפגוש את המקום הזה בתוכנו ולעשות אתו שלום, אחרת זו מלחמה, החוץ משקף לנו באופן מתמיד את עולמנו הפנימי, לכל אדם ההשתקפות שלו או שלה, הוא משקף לנו  ומניע את מנוע המחשבות, על מנת שנבין שהחוץ נמצא קודם כל פנימה ושהחוץ זו רק השתקפות.

יש חשיבות רבה גם לדלק אִתו אנו מזינים את עצמנו, הוא נכנס  מהפה והאף – אוכל שתייה ואויר, מהאוזניים והעיניים – מה שאנחנו שומעים רואים ומרגישים, ומתוך האמונות הפנימיות שלנו על עצמנו, אם רק ניתן להן קצת זמן הן מיד בונות סיפור, סיפור שנוח לנו לשמוע שהוא לא לוחץ לנו על הכפתורים ובדרך כלל ילחץ לאחרים, זה הסיפור של ה אִם.

תפקידנו לבחון את המחשבות שלנו האם יש בהן אמת, כפי שבירון קייטי מסבירה בספרייה, אנו מתבוננים במציאות דרך חלון ולא פעם הוא צר מאוד אבל להבנתנו השגויה זו היא התמונה כולה,

השאלה שרצוי שאשאל את עצמי היא,  ממה אני פוחד ומה בעצם אני באמת רוצה כאשר אני מבצע פעולה כל שהיא, מה הכוח המניע האמִתי שפועל שם, מה הוא הרצון שלי, מה בעצם חסר לי ואני משתוקק למלא, לאיזה אמת אני מתחבר, לאמת אישית סובייקטיבית או לאמת הקולקטיבית המוחלטת, יש אמת אחת, אמת לאמיתה והיא לא נתפסת לא מושגת ואיננה נמצאת במציאות שלנו, אנחנו יכולים רק לשאוף אליה.

האמת הזו היא מעבר לדברים היא זו היוצרת אותנו ולכן איננה נתפשת, אין לנו את התמונה הכוללת להזכיר לעצמנו שאנו חווים את המציאות דרך חלון החושים הקטן שלנו, מכאן נובעת הסובייקטיביות שלנו, אנו מוזמנים להרחיב אותו ככול שניתן בחיינו אלה, למרות שנראה שם שלט "הכניסה אסורה" או שנרגיש שהדלת סגורה והמפתח אבד וזה עוד המקרה הקל, כאשר לפחות יש סימן לפתח, על פי רוב נראה שם מסך שחור שלכאורה לא ניתן למעבר, אלה הם הפחדים שלנו, כל אדם נע בעולם עם דלת כזו לידו וזה תלוי בו אם יפתח אותה או לא.

אך זו עליה וקוץ בה הדלת הזו נפתחת אל המקום בו אתה אמור לצעוד ולא אל המקום אליו אתה רוצה לצעוד והיכן שאתה רוצה להיות, אי הידיעה איננה פותרת אף אחד, זה לא משחרר אותך מהמשימה שלקחת על עצמך, זו העבודה האמתית,  ככה זה עובד.

בית להכרה עצמית והתוודעות לעולם הרוח